Sand Dunes

חאן אל אחמר

היישוב ח'אן אל-אחמר הוקם בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת.
תושבי הח'אן הם בדואים בני משפחת אבו דהוכ, המשתייכים לשבט הג'האלין.
בני השבט הגיעו לאזור צפון מדבר יהודה לאחר שגורשו מתל ערד על ידי המדינה בתחילת שנות ה-50
במשך כ-20 שנים נדדו בני השבט באזור, שהיה בשליטת ירדן, עד שהתמקמו בשנות ה-70 במקום הנוכחי באורח קבע, תהליך שהתרחש בשל צמצום השטחים באזור.
במקור, ח'אן אל-אחמר הוקם על אדמות פרטיות של אנשי כפר ענאתא ובאישורם.
בהמשך, מדינת ישראל הכריזה על אותן הקרקעות כאדמות מדינה, כחלק מהפקעה רחבה של 30 אלף דונם עליהם נבנו חלק מיישובי גוש אדומים ומעלה אדומים. בג"ץ מתח ביקורת חריפה על הפקעת הקרקע על ידי המדינה שנעשתה ל"צרכים ביטחוניים", אך נמנע להתערב בהחלטה לאור השיהוי הרב מאז ההפקעה ועד הדיון.
תצלומי אוויר מתחילת שנות ה-70 מראים את האוהלים והמבנים הראשונים בח'אן אל-אחמר.
מאז, תצלומי אוויר מדגימים את הגידול המזערי שנוצר לאורך השנים – פחות מילודה טבעית. כיום, גרות ביישוב 28 משפחות - 180  תושבים - והוא הגדול מתוך חמישה מקבצי צריפים ואוהלים של בני משפחת אבו דהוכ.

חאן 1.jpg

משמאל: תצלומי אוויר לאורך השנים 2006-1977 המעידים על התיישבות בח׳אן אל-אחמר

למטה: ח'אן אל-אחמר היום

חאן 2.jpg

אורח חייהם של הבדואים בנגב
במאמרו של ירון עובדיה, "תמו נדודי", מצוין כי הבדואים במדבר יהודה נדדו לאורך השנים בהתאם לעונות השנה. בחורף נדדו הבדואים לכיוון בקעת הירדן ובקעת הורקניה, ובקיץ עלו מערבה לגב ההר פאתי חברון ובית לחם.
עובדיה מציין כי עולי רגל רבים כתבו על נדודיהם של הבדואים במדבר יהודה.
מאז שנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת הפסיקה הנדידה בעקבות תמורות דמוגרפיות ופוליטיות: ההתיישבות היהודית, בנייה וחסימה של דרכים לצורך שטחי אש ובסיסים צבאיים, הכרזת שמורות טבע וסגירת שטחים על ידי הרשויות. כיום חיים רוב הבדואים משבט הג'האלין בבקתות ובצריפים אך עדיין מקיימים אורח חיים בדואי, גם
אם ללא נדידה. רובם מחזיקים עדרי צאן ומתרחקים מחיי העיר.
מעברם של הבדואים למגורי קבע וצמצום הרעיה שינה את מקורות פרנסתם. רבים מהבדואים עובדים כפועלים ובעבודות כגון ניקיון, גינון ותחזוקה. חלק מהבדואים עובדים בתחום התיירות ובאתרי תיירות - ואחרים עובדים כנהגים.
השינוי המהיר להתיישבות קבע הביא גם לעלייה גבוהה באבטלה ולשיעור עוני גבוה.
ב-2009 הוקם בח'אן אל-אחמר בית ספר לילדי שבט הג'האלין, לאחר שבמשך שנים ילדי השבט לא למדו כלל, או נסעו לשם כך ליריחו ולאבו דיס.
בעזרת עמותה איטלקית בנו התושבים בית ספר אקולוגי מצמיגים ממולאים בוץ.
בעקבות בניית בית הספר הגישו יישובי גוש אדומים ארבע עתירות לבג"ץ שבהן דרשו כי המנהל האזרחי יממש צווי ההריסה נגד בית הספר והכפר.
ב-2017 הודיעה המדינה לבג"ץ כי היא מתכוונת להרוס את בית הספר בכפר וכן את בתיהן של כמה עשרות המשפחות המתגוררות סביבו. המדינה הודיעה עוד כי בכוונתה להעביר את המשפחות למתחם הנמצא באזור העירוני של אבו דיס - הצעה שאינה ישימה מבחינת אנשי הג'האלין, שכן למרות שהקרקע המוצעת באבו דיס הוכרזה כאדמת מדינה,
בעליה מתנגדים בתוקף ליישוב הבדואים במקום. אולם העיקר-חלופה זו תשנה באחת את אורח חייהם של הבדואים מן הקצה אל הקצה - מהתיישבות כפרית-קהילתית לשכונה עירונית צפופה.
בשיחות עם השבט עולה כי הם יסכימו להסדרת התיישבותם תוך שינויים תכנוניים מתבקשים אם יישמר אורח החיים הבדואי הקהילתי-כפרי.

טבעת חנק
במסמך ההקמה של כפר אדומים מ-1978 (עליו חתום השר לשעבר אורי אריאל) נכתב כי "במרחב בדואים רבים העוסקים אף בעיבוד קרקע...יש לפנותם כדי ליצור רצף התיישבות יהודי".
בהמשך נכתב עוד כי "יש למלא את המרחב ביישובים יהודיים קהילתיים. על ידי כך ייווצר מסדרון יהודי מהחוף, דרך ירושלים, לנהר הירדן. מסדרון כזה יקטע את רצף ההתיישבות הערבית בין יהודה והשומרון... ישוב ערבי עירוני/כפרי
מתפשט בקצב מדהים לאורך הציר מירושלים מזרחה. יש לעצור התפשטות קווית זו לאלתר בדרכים הבאות: בניית שכונות עירוניות...הכרזה על שמורות טבע וסגירה מנהלית של תחום הכפרים הערבים על ידי תוכנית מתאר מתאימה".

נתוני הבנייה בצפון מדבר יהודה
בהתאם לכתוב במסמך ההקמה של כפר אדומים - מאז החלה בנייה אינטנסיבית של שרשרת מאחזים בלתי חוקיים יהודיים באזור, שעודנה נמשכת. בתים רבים בכפר אדומים ובסביבתו נבנו ללא היתר, כגון "הרועה העברי"; חווה שנבנתה ליד מצפה יריחו ללא אישורים; גבעה 468 שליד נופי פרת; מאחז חדש שנבנה מעל צומת מישור אדומים ללא היתר. מאחזים אלו נבנו כמה מאות מטרים מח'אן אל-אחמר ורובם בתהליכי הסדרה.
בניגוד להריסות התכופות בקהילות הג'האלין, אף בית במאחזים היהודיים לא נהרס לאורך השנים.
לפי נתוני המנהל האזרחי, 98.4% מכלל אישורי הבנייה המתקבלים בשטחי C ניתנו לבנייה יהודית, בעוד אחוז האישורים לבנייה פלסטינית מהווה 1.6% בלבד - כאשר אף לא אחד מהם ניתן לקהילות הג'האלין.
ב-2020 הוגשו 1,792 צווי הריסה נגד בנייה בדואית, כאשר נגד הבנייה היהודית באזור הוגשו באותה השנה 213 צווים
בלבד. בנוסף, לפי הנתונים, בין השנים 2020-1995 נהרסו בפועל 387 מבנים השייכים לקהילה הבדואית, בעוד רק 35 מבנים של יהודים נהרסו באותה התקופה.
בשנת 1967 חיו בצפון מדבר יהודה 3,000 תושבים השייכים לבני שבט הג'האלין בלבד (ללא השבטים הנוספים), ואפס יהודים. ב-2020 עמדו הנתונים על 60 אלף תושבים יהודים מול 10 אלף בדואים שחיים באזור (ואלו כוללים את כל השבטים הבדואים במרחב- הכפלה של מספר הנפשות ב 75 שנים-הרבה פחות מגידול טבעי).

בטבלה: השוואה בין בנייה יהודית ובדואית בצפון מדבר יהודה (הנתונים מובאים מהמנהל האזרחי איו"ש)
בתמונה: המאחזים הבלתי חוקיים של כפר אדומים מסביב לח'אן אל-אחמר

השוואה בין בנייה יהודית ובדואית בצפון מדבר יהודה (הנתונים מובאים מהמנהל האזרחי איו"ש)
השוואה בין בנייה יהודית ובדואית בצפון מדבר יהודה (הנתונים מובאים מהמנהל האזרחי איו"ש)

press to zoom
המאחזים הבלתי חוקיים של כפר אדומים מסביב לח'אן אל-אחמר
המאחזים הבלתי חוקיים של כפר אדומים מסביב לח'אן אל-אחמר

press to zoom
השוואה בין בנייה יהודית ובדואית בצפון מדבר יהודה (הנתונים מובאים מהמנהל האזרחי איו"ש)
השוואה בין בנייה יהודית ובדואית בצפון מדבר יהודה (הנתונים מובאים מהמנהל האזרחי איו"ש)

press to zoom
1/2

המאבק המשפטי
במהלך עשור דחה בג"ץ שלוש עתירות של יישובי כפר אדומים וארגון הימין הקיצוני "רגבים" לפינוי ח'אן אל-אחמר, בטענה שאינו מתערב בשיקול הדעת התכנוני של המדינה בנוגע לאדמות מדינה. עם כניסת השר ליברמן לתפקיד שר הביטחון ב-2016 שינתה באחת המדינה את עמדתה והודיעה כי החליטה על הריסת הח'אן וגירוש התושבים לאבו דיס. במאי 2018 קבע בג"ץ כי כפי שלא התערב בעבר לכפות את ההריסה כך לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטה לממש את צווי ההריסה, והשאיר למדינה את שיקול הדעת לגבי עתיד המקום.
משיקולים שונים, כולל הצהרה של התביעה בבית המשפט הבינלאומי בהאג שהזזת ח'אן אל-אחמר מהווה פשע מלחמה, החליטה אז המדינה שלא לממש את צווי ההריסה. הצהרת התביעה מבוססת על החוק הבינלאומי שאין להזיז אוכלוסיה מקומית בשטח כבוש אלא במקרים מוגדרים וחריגים שאינם מתקיימים במקרה זה.
מבחינה משפטית בינלאומית, האומות המאוחדות, בית המשפט הבינלאומי והפרלמנט האירופי קבעו כי הריסת הכפר הינה הפרה של המשפט הבינלאומי ותחשב לפשע מלחמה.
תושבי ח'אן אל-אחמר אינם אזרחי ישראל, אלא אזרחי הרשות הפלסטינית, ומכך הבעייתיות המשפטית של פינוי כפוי.
ב-2020 הוגשה עתירה נוספת, חמישית במספר, של "רגבים" נגד המדינה, שוב - להרוס את ח'אן אל-אחמר ולגרש את התושבים. המדינה ביקשה מבג"ץ מספר פעמים ארכה לשם הצגת מתווה להסדרת היישוב.
בבקשת המדינה נאמר כי חלה "התקדמות משמעותית" בגיבוש מתווה לפינוי מוסכם של הכפר. בנוסף, המדינה ביקשה להציג לשופטים מסמך חסוי בנושא המבוסס, לפי פרסומים שונים, על חוות דעת של משרד החוץ כי הריסת היישוב עלולה לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, לקדם את האינטרסים של הרשות הפלסטינית בעולם ולחשוף את ישראל לתביעות בבית הדין הבינלאומי בהאג.
במקביל פורסם כי המדינה מעוניינת להסדיר את ח'אן אל-אחמר על מתחם קטן של אדמות מדינה סמוך למקום המקורי, רחוק מהכביש ועם היתכנות של הסדרה קבועה כולל תשתיות.
יישובי כפר אדומים, מועצת יש"ע וארגוני ימין יצאו נגד התוכנית תחת עקרון שאין מקום כלל ליישב את הבדואים באזור, ויש לייעד את כל הנקודות החדשות ליהודים בלבד.
בג"ץ איפשר עד כה את הדחיות, אך ראש הרכב השופטים, שופט העליון נעם סולברג, מתח ביקורת על המדינה בכך שעליה להחליט מה גורל המקום - פינוי או הסדרה.
לדבריו, השארת המצב בהבטחה לפינוי מבלי שמפנים - אינו מקובל.
משפטנים שונים הביעו פליאה על הביקורת של סולברג, שחריגה בדיונים כאלו ואינה מועלת למשל בצווי הריסה שתלויים ועומדים שנים רבות על עשרות מאחזים יהודיים באזור.
נטיית בית המשפט באופן מסורתי הוא לאפשר למדינה להחליט לגבי סדרי עדיפויות תוך ניהול שיקולי אינטרסים לאומיים כל עוד לא פוגעים בזכות קניין פרטית (שאין הדבר כן במקרה של חאן אל אחמר).


ח'אן אל-אחמר היום

עד היום סובלות קהילות הג'האלין ממחסור בתשתיות בסיסיות - הקהילות לא מחוברות לכבישים ודרכי הגישה לרוב הקהילות דורשות רכבי שטח. כמו כן, המבנים בכל הקהילות לא מחוברים לביוב ורוב התושבים מחוברים למערכת המים הישראלית ומשלמים על השימוש באמצעות מונה מים.
עם זאת, בחלק מהקהילות אין אף חיבור כזה, והמשפחות מביאות מים על גבי חמורים פעמיים ביום מבארות סמוכות. אף לא אחת מהקהילות מחוברת לחשמל. חלק מהבתים הצליחו להרכיב פאנלים סולאריים שנותנים מענה מסוים לתאורה בבתים ולמקרר קטן לחלק מהיום.
בעבר המדינה החרימה את הפאנלים בטענה שגם אלו דורשים היתרי בנייה, אך בג"ץ הפך את ההחלטה והפאנלים הוחזרו.
שירותים רפואיים לא קיימים בקהילות ולכך יש לנסוע לאבו דיס או יריחו, דבר מאתגר לכשעצמו כשלרוב המכריע של המשפחות אין רכב.
בהתאם, תוחלת החיים בקהילות נמוכה בכ-20 שנים מזה של החברה היהודית, ותמותת התינוקות גדולה פי עשרה.
התשתיות הרעועות והיעדר כלי הרכב מקשה על פינוי רפואי דחוף בעת הצורך, מה שגורם, בין היתר, לנשים הרות ללדת באוהל בלית ברירה.
בשנים האחרונות עזרו האיחוד האירופי וארגוני סיוע בינלאומיים בפעילות הומניטארית בשטחי C.
הארגונים תרמו בחפירת בורות לאגירת מי גשמים, הצבת תאי שירותים, התקנת מערכות אנרגיית שמש והחלפת אוהלים וסוכות בקראוונים. אולם, לפי המנהל האזרחי, בכל המקרים מדובר במבנים בלתי חוקיים.
ב-2016 פורסם בעיתונות כי האיחוד האירופי שקל להגיש תביעת פיצויים נגד מדינת ישראל בשל הריסת מבנים שנבנו כתרומה לבדואים כחלק מסיוע הומניטארי.

באותה השנה הרסה המדינה כ 18- מבנים בדואים, והחרימה אוהלים שקיבלו התושבים כתרומה.
בדיון שהתקיים בוועדת החוץ והביטחון בכנסת אמר סגן ראש המנהל האזרחי, אל"מ אורי מנדס, כי "אין בנייה בלתי חוקית שאינה מטופלת. בכל מקום, כאשר קיימת האפשרות - מבוצעת הריסה".
בוועדות החוץ והביטחון בכנסת עלו בשנים האחרונות דרישות קבועות - להרוס את מבני הקהילות הבדואיות שבשטחי C ובמעלה אדומים בפרט, על מנת להרחיב את ההתנחלויות באזור.

התנכלויות

בני הג'האלין חווים באופן תדיר התנכלויות מצד שכניהם מההתיישבות היהודית, כולל אלימות כלפי הילדים שרועים את הצאן, הצרת שטחי מרעה מסורתיים ואיסור כניסת פועלים לחלק מיישובי הסביבה כדי לייצר חנק כלכלי.
"שומרי קרקעות" מההתיישבות היהודית מסיירים באופן קבוע בין הקהילות על מנת לייצר תחושת "משילות".
הסיירים עובדים עם פקחים של המנהל האזרחי, הגרים בחלקם בהתיישבות היהודית הסמוכה, ודואגים להרוס כל ברזנט, גדר או יריעה זמנית של רועי הצאן.
ביולי 2021 הוטסו רחפנים גדולים מעל מקבץ המבנים בח'אן אל-אחמר.
הרחפנים, שככל הנראה אף צילמו, טסו בשעות היום בגובה נמוך ולעתים אף בשעות הלילה המאוחרות.
בין היתר הם האירו עם אורות חזקים את הצריפים והאוהלים במקום.
תושבי הכפר טענו כי מפעילי הרחפנים התמקמו בגבעה שמעל הכפר וכיוונו אותם משם. אנשי הכפר סיפרו אז כי הרחפנים פגעו בפרטיותם, הבריחו את בעלי החיים ויצרו תחושת נרדפות ופחד בקרב ילדים ונשים.

החלופות שהציעה המדינה לח'אן אל-אחמר
בספטמבר 2017 הציעה המדינה בלחץ בג"ץ שתי חלופות לח'אן אל-אחמר, אולם שתיהן אינן תקפות.
על פי ההצעה הראשונה, הקהילות של ח'אן אל אחמר יועברו אל ג'בל מערב.
ההצעה מתכוונת לשטח שנמצא בתוך רצועה צרה בין השטח הבנוי של אבו דיס לבין דרך ראשית.
המגרשים הוכנו מראש לקהילה אחרת שגרה באזור, אך לאור דרישת בעלות של תושבים פלסטינים על האדמות האלו, המתחם נותר שומם תקופה ארוכה שכן אין הסכמה שאכן מדובר בשטחי מדינה.
חלופה זו אטרקטיבית עבור ארגוני הימין היות והיא תקבץ את המשפחות הבדואיות בצמוד לאזור עירוני פלסטיני, ובכך תפנה את כלל השטח בצפון מדבר יהודה ליהודים בלבד. ברם, מעבר לויכוח על הבעלות על הקרקע, חלופה זו אינה מתאימה לג'האלין היות והיא תגרום לעיור הקהילה ולשינוי המבנה השבטי וצורת החיים המסורתית באחת.
מעבר לכך, יש מספר בעיות סביבתיות הנוגעות לאתר פינוי פסולת הנמצא בקרבה גבוהה ומייצרת סביבה מזוהמת, חוסר גישה לאדמות מרעה, חוסר ביחידות דיור לאורך זמן, ופוטנציאל קונפליקטים עם בעלי האדמות (מפלג סלמאת). התושבים הציעו מספר חלופות במרחק סביר ממקומם הנוכחי מבלי שיפריעו להתיישבות הסמוכה או לכביש 1 ,אך אלו נדחו על ידי המדינה.
אנשים שתיווכו בין הבדואים למדינה התרשמו כי הצעות ופעולות המדינה מטרתן לגרום לאזור ריק מהתיישבות לא יהודית גם במחיר של גירוש התושבים. למעשה, לא פחות מ-17 תכניות בנייה הגישו קהילות הג'האלין השונות לאורך השנים דרך עמותת "במקום" - שהוקמה על ידי מתכננים ואדריכלים ומטרתה לחזק את הקשר בין מערכות התכנון לזכויות אדם - ואף אחת לא נדונה ברצינות ברשויות התכנון.
לפי חוות הדעת של "במקום", שהשיבה להצעת המדינה, "כל פתרון לאוכלוסייה זו צריך לקחת בחשבון את כל המרכיבים החברתיים והתרבותיים ולא להתעלם מהקונפליקטים הקיימים כפי שנעשה בהחלטה שרירותית זו להעביר את בני אבו דהוק למגורים בסמיכות לסלמאת".
עוד נכתב בחוות הדעת של במקום על הצעת המדינה להעביר את חאן אל אחמר אל אבו ג'בל כי "את חובת הרשויות להכנת תכנון הולם נטלו התושבים על עצמם ובעזרת עמותת במקום ערכו מהלך תכנוני מעמיק ורחב.
ב-2013 ערכה עמותת במקום מהלך תכנוני יזום בשיתוף תושבי אל חאן אל אחמר במטרה להציע פתרונות ואופק תכנוני. במשך תקופה ארוכה נפגשנו עם תושבים ותושבות מכל המשפחות והנציגים של התושבים והכנו יחד איתם תוכנית רעיונית אשר כבר במהותה מהווה פשרה של התושבים ומתייחסת באופן מצומצם למדי אל אורח החיים תוך התחשבות במגבלות המרחביות השונות הקיימות באזור".
"התגובה הראשונית של ס.מנהל לשכת התכנון דאז הייתה לדחות את התוכניות על הסף שכן הן לא הוכנו על פי הקריטריונים של המנהל האזרחי ולא כללו תוכנית מדידה ולא הוכחת בעלות על הקרקע וכן ולא כללו סקרי נתונים ותשתיות ועוד סיבות שונות.
"עד היום, כמעט ארבע שנים מאז שהוגשו התוכניות המתוקנות והמעוכנות למנהל האזרחי לא התקבלה כל תגובה מקצועית בעניינן".

תשובות לטעויות נפוצות

1. "הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי יישבו את תושבי ח'אן אל-אחמר בשנים האחרונות כדי לנשל את ההתיישבות היהודית בשטחי C"
תשובה: תצלום של האוהלים הראשונים ב'חאן אל אחמר קיים משנת ,1975 ומאז תצלומי אוויר עוקבים מראים גידול מזערי לאורך השנים - פחות מילודה טבעית. למינהל האזרחי יש רשימות מפורטות של כל התושבים בח'אן אל-אחמר ממפקדים שאנשי הצבא עורכים מדי פעם. כל התושבים, ללא יוצא מן הכלל, משבט הג׳האלין נולדו ברובם במקום ואף לא אחד הגיע משטחי A או B.
בנוסף, מסמך ההקמה של ההתיישבות הסמוכה כפר אדומים משנת 1978 קובע "במרחב בדואים רבים...יש לסגור השטח למגורי בדואים ולפנותם". אין בח'אן אל אחמר ולו מבנה מגורים אחד שנבנה על ידי האיחוד האירופי.

2. "הבדואים קורבנות בגלל הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי שמשתמשים בהם לצרכים שלהם - המלחמה היא נגד הרשות הפלסטינית ולא הבדואים"
תשובה: קשה להצדיק גירוש של חסרי כל שלא הרעו לאף אחד. לכן גורמי ימין קיצוני המציאו אויב "אמיתי״ - הרשות הפלסטינית או האיחוד האירופי. ישראל נגד מחבלי הרשות הפלסטינית? זה כבר קרב ראוי מוסרית! אנחנו, במאבק התמוה והמיותר שלנו נגד 28 משפחות חסרות כל, הפכנו את ח'אן אל-אחמר לחזית המאבק הלאומני של הרשות הפלסטינית. זה לא אבוד - מאז שהרפנו מהח'אן זמנית גורמי הרשות הפלסטינית עזבו אותו והוא חזר להיות יישוב קטן, שליו ושוחר שלום כפי שהיה מזה עשרות שנים.

3. "כמו שפינו את עמונה ונתיב האבות- יש לפנות את חאן אל אחמר.... מה ההבדל?"

תשובה: כל הריסת בית משפחה היא אירוע קשה ועצוב. אין בכוונתנו להצדיק את הרס המאחזים היהודיים, אלא לעמוד על ההבדלים המהותיים המבהירים כי אין קשר בין מקרים אלו לסיפור הח'אן.
אלו הם ההבדלים:
- נתיב האבות ועמונה פונו בצו בג״ץ היות והמבנים נבנו על קרקע פרטית פלסטינית.
ח'אן אל-אחמר נבנה על קרקע פרטית פלסטינית באישור בעלי הקרקעות.
הקרקע הופקעה בשנת 1975 וכעת הם יושבים על אדמות מדינה.
- ואכן, בניגוד לפסיקות בג"ץ בנוגע לנתיב האבות או עמונה - בג"ץ מעולם לא קבע שיש להרוס את ח'אן אל-אחמר, אלא קבע שאינו מתערב בשיקולי המדינה. המדינה רשאית להכשיר את חאן אל אחמר במקומו, בדיוק כפי שעשתה בנוגע לבנייה הבלתי חוקית סביב שנבנתה הרבה אחרי הקמת הח'אן.
- למרות כל זאת - תושבי ח'אן אל-אחמר ישמחו מאוד לאותו הפתרון שנתנה המדינה לתושבי נתיב האבות - המדינה מממנת מעבר ליישוב זמני כמה מאות מטרים מהמתחם המפונה, בונה שכונה חדשה לנתיב האבות במקום הבנייה המקורית עם השינויים המחויבים, וגם מממנת חזרה לבתי הקבע באותו המקום והתושבים מקבלים פיצוי כספי נדיב על המהלך. למעשה, תושבי ח'אן אל-אח'מר מסתפקים בהרבה פחות מזה - הם יפנו, הם יתכננו, הם יבנו בהתאם להוראות תוכנית שתאושר על ידי המדינה וללא כל פיצוי. אך לא מאפשרים להם.

4. "הבדואים עברייני בנייה על שטחי ההתיישבות היהודית באזור"

תשובה: למרבה האירוניה ועזות המצח, אותם גורמי ימין קיצוני שפועלים להרוס בנייה בלתי חוקית בדואית, הם גם אלו שעומדים מאחורי הקמת מאחזים בלתי חוקיים ללא אישורי בנייה במרחק כמה מאות מטרים מח'אן אל-אחמר (גבעת הרועים, גבעה 468 ומאחז חדש נוסף במרחק קצר משם).

נדרשת מידה לא מועטה של ציניות מצד ההתיישבות היהודית השכנה לח'אן אל-אחמר לדרוש את הרס המבנים כששיטת ההתנחלות המקובלת היא בניה בלתי חוקית וקבלת היתר בדיעבד.

5. ״המדינה משקיעה בבדואים - נותנים להם מגרשים בחינם!"

תשובה: המדינה הנחיתה על תושבי הכפר לעבור לחלופות שונות שלא בתום לב.

הדבר היחיד שמנחה את החלופות שניתנות לבדואים הוא רצון ארגוני הימין הקיצוני שלא יישארו בדואים במרחב המדבר. כל החלופות שהוצעו לשבט הג'האלין צמודות לשטחי A .

ברם מקום הבדואים הוא במדבר, שם נמצאים מאז ומעולם. בסופו של דבר, הדיון מתנקז לשאלה אם מוצדק להרוס בתים של לא-יהודים כדי לייהד שטחים.

דבר אחד זה לבנות במקום פנוי - ויכוח לגיטימי בין ימין לשמאל אם ואיפה צריך לבנות יישובים יהודיים.

אבל דבר שני זה לבנות לאחר הרס חיים של אחרים.

זה מעשה לא יהודי ולא מוסרי – יסכימו רוב תושבי ישראל, אנשי שמאל וימין כאחד.